יום ראשון, 13 ביולי 2008

צריבת דיסקים, גזל או קידום מכירות?!

לפני כמה ימים שוחחתי עם אחד מהמעבדים הגדולים בשוק החסידי כיום, ודיסקסנו להנאתינו על שוק המוזיקה החסידית האוטנטית, המחדשת [ליפא] והמתחדשת [יוסי גרין] ומה שבינהם.
הנושא הבוער בתחום הוא איך לא? כסף כמובן.
אז הוא סיפר לי ארוכות, מה שזמרים שמוציאים כיום אלבומים, מתרפקים על העבר, איך מ.ב.ד, פריד ושטרייכר היו מוכרים, עשרות אלפי עותקים מכל אלבום שהם הוציאו, ואיך היום, כולם צורבים ומעתיקים לאייפוד ובכלל לנגני ה mp3 /4 / 5 למיניהם, כך שלא שווה בכלל לעבוד על חומרים חדשים ומענינים.
כמובן שהעליתי את טיעוני המוחצים המופיעים בפוסט הזה, אך אותו מעבד מוכשר אמנם קיבל את דברי, אבל העלה תיאוריה מענינת, אשר עדיין לא שמעתי, מעניין אותי מה דעתכם בנושא הזה.
>> לפני 15 שנה כל משפחה היתה קונה בממוצע פעמיים בשנה איזו קלטת, [קסטה בלע"ז] אמנם היו יוצאים הרבה יותר קלטות, [ולמשוגע שכמוני נשארו ים של קלטות בבית הורי שהומרו לא מזמן ל MP3] אבל אם ניקח ממוצע של קנייני מוזיקה חסידית מאותה תקופה, זו הייתה כמות הקניה הממוצעת של המשפחה החרדית.
מה היה קורה לזמר צעיר, בימי טרום הדיסקים, הצריבות ונגני האודיו, שלא היו לו מספיק יח"צ, והדיסק שלו לא היה מופק עם המעבדים מהשורה הראשונה?
מה שהיה קורה זה, שהאלבום פשוט היה נשאר על המדפים, וכך בחוסר קונים וחוסר השמעות בערוץ 7 / רשת א', נעלם לו הזמר בטרם עת, והשאיר אותנו עם דיסק מיותם מקונים ומוצלח לאספנים...
>> והנה כיום, לאחר שדור חדש הגיע אשר לא הכיר את סלילי הקלטות וחריקות הפטיפונים, פשוט המוזיקה החסידית פורחת, לכל בחור ישיבה או בת סמינר "מקובצים" אחר כבוד בנגן כל האלבומים החדשים, מברוך לוין האחרון עד אחד אחד של פרחי מיאמי הישן והמשובח, מהקינדרלך הפופי עד יצליח של בעלז האוטנטי, ובין רגע גם האלבום החדש של ליפא שמלצער נכנס לו לפלאיליסט העשיר,
וכאן מגיעה הנקודה...
כל אלבום שוכן לו דיגיטלית אחר כבוד, בין כל אלבומי הזהב והפלטינה הישנים והמוכרים, כל זמר יש לו את הכרטיס ביקור שלו, הפרסומת לאירועים וחתונות עוברת בחיבור USB זעיר לכל החברים, המכרים, ההורים, האחים והגיסים, ללא שום צורך להתחנן לאיזו השמעה מ"עורכי המוזיקה" האוביקטיביים של תחנות המוזיקה החסידיות.
אממה שהמרויחים הגדולים בכל הסיפור, הם הזמרי הדור השני והשלישי, שמוציאים את הדיסקים שלהם בתור כרטיס ביקור וקד"מ להופעות ואירועים, אבל הזמרים הגדולים שמכרו ומוכרים [עדיין, אם כי קצת פחות..] עשרות אלפי דיסקים נפגעים לא מעט מהעניין.
מאוד הפתיעו אותי הדברים, הרי אותו מעבד שמתפרנס לא רע בכלל מסצנת המוזיקה החסידית, כורת את הענף עליו הוא יושב, ומודיע בריש גלי שמבחינתו זה הדבר הכי טוב שקרה למוזיקה בשנים האחרונות, יש פרסום לזמר והאמן, יש מודעות להרבה גוונים וסוגים של מוזיקה, שזה אומר, שגם מי שלא במיינסטרים המוזיקלי החסידי, יש לו את החשיפה הדרושה כדי להתקדם ולהצליח בגדול.
אז עכשיו תגידו אתם, האם צריבת דיסקים זהו גזל או קידום מכירות?

אין תגובות: